רביץ יעקב

סטודיו ללימוד גיטרה

 
דף הבית >> סיפורים מצחיקים
 

ההיסטוריה של יעקב על רגל אחת

בא לי לספר לכם קצת על ההיסטוריה שלי....

בצעירותי ניגנתי עם הרכב רוק ועשינו קאברים של החיפושיות, אני הייתי הזמר ,אבל בגלל הזיכרון הדפוק שלי הייתי לומד 2 שורות מכל שיר ובהופעה הייתי מערבב את השורות כך שאף אחד לא שם לב.
יום אחד הופענו במלון שכל הקהל היו תיירים אמריקאים, הלהקה נכנסה לפאניקה (גם אני),הבנתי שהבלוף הגדול יתגלה.
בשיר הראשון שרתי מטר מהמיקרופון והיו מחיאות כפיים סוערות,בשיר השני 20 סמ מהמקרופון גם היתה היסטריה, בשיר השלישי אפילו אני הייתי בטוח שזה המילים הנכונות.
היתה הופעה מדליקה רק שניגשה אליי תיירת אחת ושאלה אם אני בטוח שזה המילים של היי ג'וד,אמרתי לה שאני מופיע בכל העולם עם אותם מילים, התיירת ביקשה סליחה ואמרה שהיא חייבת ללכת דחוף לרופא אף אוזן גרון.
את הלהקה סחבתי בעצמי אל המכונית כי הם פשוט נמרחו על הרצפה מצחוק.

עוד קצת היסטוריה
בגיל 17 הופענו בשירי לד זפלין וסגול כהה (אני הזמר ), כמו שאתם יודעים הזמר של לד זפלין הגיע לגבהים לא להאמין, הבסיסט שלנו היה אחראי על הטונים הגבוהים.
התפקיד שלי היה לשיר את השיר בטונים הרגילים ובטונים הגבוהים הבסיסט ביקש ממני לבעוט לו בביצים כי כך הוא הגיע ללא שום בעייה לטונים הגבוהים (עד היום אין לו ילדים ואני חושב שאני אשם בזה).
הקטע השני בסיפור זה שהופענו קבוע "בבית חירשים אילמים" בבאר שבע,והאחראי על המקום (חירש אילם) היה יוצא בהיסטריה מהמשרד ומסמן עם הידיים להוריד קצת ווליום כי הוא לא מצליח להתרכז.

 


פרק 2

המארשל שלי עשה בעיות ,לקחתי אותו לטכנאי בבאר שבע (איש מוזר ביותר), בתקופה ההיא רוב המגברים היו שפורפרות והטכנאי מאד אהב לתקן אבל היתה לו בעייה, תמיד אחרי תיקון (הוא היה מפרק את המגברים לחתיכות קטנות לא משנה מה התקלה)היו נשארים לו חלקים מיותרים ביד מהמגבר, הוא היה מוסר לי את החלקים בשקית נייר של גרעינים שחורים ואמר בקול עבה: "לא צריך חלקים זאתי אני לא יודעת מי שם זה בפנים... "
המגבר עבד אחרי התיקון מצויין, אני לא מבין מה הוא עשה,רק שבמשך הזמן המגירה בשולחן שלי היתה מלאה בחלקים.

עוד סיפור
למתופף של הלהקה שלי היתה למברטה עם סירה (קטנוע),והיינו מעמיסים את כל הציוד בפעם אחת , אני נשבע לכם ,סט תופים 2 בוקסות מרשל גדולות 2 מגברים,וגיטרות,
כל הלהקה רצה אחרי הלמברטה לשמור על הציוד.
שהגענו למקום היו חסרים הצלחות של הרגל (אייט),המתופף לא התרגש לקח  2 צלחות של עמוד (מצילות),הלך ללמברטה עם הצלחות והפדל (היה לו בלמברטה מוסך שלם ) וחזר מיוזע אחרי שעה עם אייט (אחלה סאונד).
באותה הופעה באמצע שיר של סטטוס קוו בסולו שלי קיבלתי מכת חשמל בגיטרה ונשארתי עומד כמו אידיוט עד שהמתופף ניתק את החשמל, עד היום אני שונא את סטטוס קוו בגלל זה.

 

 

נספח לפרק 2
באותה הופעה (עם כל הבאלגן שהיה ) היתה בקהל קבוצת ערסים לא מסוכנת במיוחד (לא כמו היום עם מטענים) שרצו את השיר אקי (שיר איטלקי אה אה אה אה אקי....)ואוי ואבוי אם לא נעשה את השיר,
לשיר הזה היה לנו זמר מסטול אחד שעישן קליפות בננות יבשות וכל מיני קופסאות פלסטיק ועשבים משונים, ידענו על הערסים והבאנו את הטיפש הזה ,אבל שהגיעו הצעקות של הערסים עד לב השמים הוא נעלם פתאם.
תראו אני לא זוכר מה היה פשוט התחבאתי אחרי הבוקסה שלי ומעליי עפו מלא כסאות מכל מיני צבעים, כסא אחד נפל על האייט של המתופף שממש התעצבן אחרי כל העבודה שהוא השקיע.
בסוף קיבלתי אומץ ועשיתי את אקי (הכרתי רק את המילה הזאת בשיר וחזרתי עליה 50 פעם), הערסים הפסיקו לזרוק כסאות ואמרו לי שעשיתי את השיר לא רע ונתנו לי מרלברו מתנה.
כל פעם שאני פוגש אותם אני נזכר בשיר המפואר הזה.

 


פרק 3
חבר שניגן בלהקה אחרת סגר 2 הופעות לאותו תאריך ולאותה שעה (הוא אומר שזה לא היה בכוונה), הוא צלצל אליי בהיסטריה ואמר שאני חייב להציל אותו כי הוא מתכנן לחיות עוד הרבה שנים ,לא הבנתי אותו אבל הסכמתי.
ההופעה היתה בקריית גת ,אספתי את כל הנגנים (כולם רוקיסטים איומים אבל נחמדים), לקחנו טנדר עם נהג רומני שהפליץ כל הדרך ואמר שהוא בכלל לא אשם הכל בגלל אשתו, לא כל כך ראינו אותו כי היה ערפל במכונית מהפליצות שלו (על הריח אני אספר פעם אחרת).
הגענו לקריית גת לאולם ענק והתחלנו להעלות את הציוד,כבר בכניסה היתה בעייה , הבחור שקיבל אותנו היה בעל צלקת שהתחילה ליד העין ,נמשכה לאורך כל הגוף וחזרה חזרה בטיסה עד האוזן הנגדית, גם כמה אצבעות לא היו במקום אבל לא חשוב,הבחור הביט בי ואמר בקול חלש ומסמר שיער:איפה &&&&? עניתי שאני לא יודע (ואז הבנתי למה חבר שלי תיכנן לחיות עוד כמה שנים), הלהקה רצתה לברוח אבל אמרתי להם שאין ברירה וצריך להופיע.
אני חייב לתת לכם רקע מי היה באולם,זה היה כנס ארצי כמו G8 אבל של ערסים וכל העולם התחתון, כל הזונות (גם אלה שבפנסייה) והסרסורים היו שם,על השולחנות היו סוליות חשיש במקום לחמניות והם עישנו חופשי באולם.
טוב עכשו מה אנחנו עושים עם השירים ,הקשר היחידי שלנו למוסיקה יוונית או מזרחית זה שאנחנו מנגבים חומוס. הורדנו את כל סגול כהה ולד זפלין (חוץ ממדרגות לגן עדן),והתחלנו לנגן בפחד שיר קצת מזרחי לא הרבה (הכל בסדר עכשו של החופשיים (למי שלא מכיר זה שיר עצבני)), מסוף האולם סימן לי הבחור עם האצבע היחידה שנשארה לו ביד ימין תנועות של מוות קליני,
כל הילדות הקצרה שלי חלפה מול עיניי.
גמרנו את ההופעה איך שהוא ללא נפגעים (כרגע),אמרתי ללהקה לקפל את הציוד ולברוח עד הכניסה לקריית גת,ואם אני לא מגיע עוד שעה להגיד להורים שלי שהם היו נורא נחמדים אליי. קיבלתי אומץ ,עשיתי פנים של טרזן (אז לא היה רמבו)והלכתי לבחור כדי לקבל כסף.
חייכתי אליו ושאלתי איך היה? חראאאאאאאאא צעק הבחור (לקח לי כמה דקות לחזור להכרה), אמרתי לו תודה ופניתי לאחור ואז הבחור קרא לי ואמר שאנחנו לא אשמים ושילם לי את הכסף, וביקש שאני אמסור ל&&&& שכדאי לו לברוח למקום ממש רחוק.
התחבקנו ויצאתי בריצה מטורפת לכיוון הלהקה שלי שכבר הכינו מכתבים להורים שלי שאיזה בחור חמוד הייתי.
היתה שמחה גדולה במכונית והרומני הפליץ משמחה הרבה יותר,אבל לא היה אכפת לנו.


פרק 4  עוסק בהתחלת דרכי ואני מקווה שהוא גם יתרום לנגנים הצעירים בתחילת דרכם (לא הכל ).

הקלק על התמונה לצפיה בגודל מלאהכל התחיל בגיל 8 בערך,אבא קנה לי גיטרה קלאסית עם פרפר ירוק בפינה ,אחז בידי ואמר לי :
אני לוקח אותך למורה הכי טוב בבאר שבע (הוא היה המורה היחידי בעיר אבל פולנים אוהבים לנפח),
אבא הלך ואני נשארתי עם המורה שהתחיל לנגן שירים מאד ישנים וטיפשיים ועצם את עיניו, ברחתי לו (הוא בטח מחפש אותי עד היום),ובריצה מטורפת עם הגיטרה (והפרפר)השגתי את אבא שלי בקצה הרחוב,

שאל אבא:מה אתה עושה פה? עניתי לו :אני לא רוצה להפריע למורה, הוא באמצע נגינה וכל העסק לא נראה לי,אז מה תעשה שאל אבי היקר ,עניתי לו שאני אלמד לבד.
החלטתי שגימי הנדריקס יהיה המורה שלי (הוא היה פנוי באותה תקופה). הבנתי שיש לי שמיעה טובה ואני מצליח לזהות צלילים (אלוהים נתן לי שמיעה טובה, הוציא קצת שכל ודחף רוח שטות לראש שלי). ישבתי שעות עם התקליט של גימי וסידרתי את האצבעות ,עד שהבנתי שזו הצורה של האקורד וזו הפריטה, רצתי עם הגיטרה (בלי לפרק את צורת האקורד)לשכן גיטריסט (רחוב סמוך)ושאלתי:מה זה? ענה לי הגיטריסט: E , אה (אמרתי) ורצתי הביתה (בלי לפרק את צורת האקורד) ורשמתי במחברת E וציירתי אותו . ככה זה נמשך זמן רב .
ואז התחלתי לבלבל לאבא שלי את הראש שאני צריך חשמלית (לכל הפושטקים היה חשמלית ואבא שלי חשש ), אבא קנה לי הופנר סגולה ומגבר ,ואז התחלתי ללמוד את כל הסולויים של גימי אבל פתאם הטיפש מת לי באמצע , הייתי חסר אונים אבל התאוששתי ועברתי לסגול כהה ,לד זפלין וחיפושיות.
בגיל 12.5 הרגשתי שאני מוכן להופעות, לקחתי את אופניי ואת הגיטרה על הגב והתחלתי להסתובב בכל באר שבע בתיקווה לשמוע להקה בחזרות. יומיים לא מצאתי כלום ואז ביום השלישי שמעתי רעש של להקה מתוך בית אחד,
עצרתי ושמתי את האופניים בצד (אז לא גנבו כמו היום,מקסימום לקחו את הוונטילים), דפקתי חזק בדלת עד שפתח לי איש מבוגר (22) ושאל:מה אתה רוצה ילד?
עניתי לו: לנגן איתכם,
לך מפה ילד
אמר האיש
,ואז אמרתי לו את המשפט ששינה את חיי,:
אני מנגן יותר טוב ממך את גימי!
הכניס אותי האיש פנימה, ראיתי מלא ציוד ומלא אנשים מבוגרים, ניגנתי להם את היי גו' של גימי הם התלהבו נורא וצירפו אותי ללהקה.
אני על במות מגיל 13 בזכות האנשים האלה. היה לי כסף מההופעות ומלא פנדרים ומרשלים .

 


פרק 5.
ישבתי בחדרי והכנתי שעורים (הייתי בכיתה יא 4 )ואמא קראה לי לענות לטלפון (אז היה טלפון עם חוגה ואחד בלבד), על הקו היתה מנהלת של תיכון אחר שביקשה ממני להכין הופעה למסיבת סיום , אתה מקבל את אולם הספורט
וכל מה שתבקש אמרה בכל צרוד משהו, אבל אני מבקשת גם שירים קלילים הוסיפה באותו קול צרוד אבל הרבה יותר תקיף,
אני אסביר, שירים קלילים זה המרמלדה, טרמולוס,מתבודדי הרמן ועוד (שירים של רחוב שינקין),
סיכמנו וביקשתי רשימת ציוד ארוכה ביותר.
ככה ,המנהלת סידרה לי משאית לציוד ומערכת שירה גדולה עם המון מיקרופונים.
אני במקביל אספתי את הנגנים ואספנו מכל באר שבע את כל המרשלים שהיו בעיר.
המשאית היתה מלאה בציוד היו בה :15 סטים של מרשלים (סט אחד זה מגבר ו 2 בוקסות גדולות),סט תופים כפול והמונד.
שהגענו לאולם חלום חיי התגשם ,בניתי קיר מרשלים ענק (כמו מגדל שלום),5 סטים שלמים רק לגיטרה שלי (אני חוזר כל סט מגבר ו2 בוקסות).
אז לא היה פורום אקט ולא היה את מי לשאול איך מחברים 5 מגברים לגיטרה אחת. חיברתי כמו שנראה לי
,לכל מגבר כבל ואז חתכתי את הקצוות וחיברתי לכבל אחד את כולם ועטפתי עם סרט בידוד (של המנהלת הצרודה). כיוונתי את כל המגברים לווליום 5 ,הדלקתי והרחקתי את כולם מהסביבה.
עכשו תקשיבו טוב,היה לי כובע בוקרים על הראש ומספר שערות קטן על החזה (11),
פרטתי בחוזקה על המיתרים ................................
הכובע עף לי מהראש ,השערות נעלמו לי מהחזה ,היה לי חושך בעיניים ,הבנתי למה גימי מת צעיר ועפו לי כמה סתימות מהשיניים.
הסאונד היה חלומי ,תבינו אז לא היו פדאלים כמו היום,היה רק פאז (קופסא קטנה שמחוברת לגיטרה ועושה קולות של נגריה מדרום תל אביב).
את המתופף לא ראינו,הוא היה קבור בתוך ערמת צלחות בס כפול ועוד כמה עשרות תופים מסביב. הבסיסט גם בנה קיר של מרשלים וגם לו עפו לכל עבר חלקי גוף מהווליום. כנל הקלידן.
היתה הופעה מדהימה ,עד היום אני שומע בראש את הסאונד הנפלא של קיר המרשלים,הפנדר שלי צרחה בקולי קולות בשפה בלתי מובנת.
אם אתם תיהיו בבאר שבע ותשאלו מישהו: איפה זה רחוב ארלוזורוב?
והוא לא יענה לכם,תדעו שהוא היה בהופעה ההיא.

 

אחד קטן...
בגיל 9 (לפני החשמלית) חיברתי 2 חוטי חשמל למיתר 6 ו 5 של הגיטרה הקלאסית וחיברתי את החוטים לשקע החשמל..........
היה פיצוץ בבית והשערות נעמדו לי כמו לסטיבי וונדר (שהוא היה צעיר),
אבא בא בריצה ושאל :מה קרה?
עניתי לו :
חשבתי שגיטרה חשמלית זה גיטרה עם חשמל
סיפור קטן שלא שייך למוזיקה.

בגיל 9 אבא רשם אותי לקבוצת כדורגל של ילדי באר שבע (אני מאד אוהב כדורגל).
מאמן הקבוצה החליט שאני השוער בקבוצה,ביקשתי הסברים על התפקיד שנפל עליי,
ניגש המאמן אליי תפס את אוזני השמאלית בחוזקה ואמר בקול דק ביותר:אתה לעמוד בשער ותופסת כדור,זהו.
אחרי ההסבר המפורט הבנתי מה תפקידי וגם הבנתי את סיגנון דיבורו (עד היום אני משתמשת במבטא מה הוא לדבר ביעקב).
מיד אמא סרגה לי כפפות לידיים ולברכיים ,נתנה לי סנדוויץ עם טונה ועגבניה וסוודר,
שאלתי בקול של רוקר: אמא למה צריך סנדוויץ (עם טונה ועגבניה)וסוודר?
ענתה לי אימי עם מבט מלא חוכמה:עד שהקבוצה היריבה יגיעו אליך תאכל משהו בנתיים.
בקיצור הייתי שוער לא רע בכלל ,אפילו תפסתי יונה בזינוק מרשים עד מאד כשהיא התקרבה לסנדוויץ (טונה)שלי.
רוב המשחקים שמרתי על רשת נקייה ,חוץ ממשחק אחד שנקרע לי הגומי בתחתונים אז קיבלתי שער .
החלטתי להזמין את כל העולם למשחק הכי חשוב של הקבוצה "גמר הגביע על שם שמעון" (שמעון היה גנן מצויין והוא מת פתאם בלי שום סיבה).
הזמנתי את ההורים ,סבא וסבתא (סבתא פיזרה עליי מלח ואורז ונתנה לי לאכול קציצה ),את כל הכיתה ,את הילדה שהכי אהבתי ואת המחנכת הטיפשה שלי (שיש לה עיניים בגב).
טוב אני אקצר קיבלתי 15 גולים שבכולם אבל בכולם אני הייתי אשם, וגם המאמן עם השפה המשונה.
בושות גדולות ביותר .
עשיתי מסיבת עתונאים (כמו שעשה אבוקסיס מהפועל תל אביב)אבל בלי עיתונאים.
ביקשתי שקט והודעתי :אני פורש.
נתתי למאמן את הכפפות ורבע סנדוויץ (טונה)וברחתי להרים .
עד היום אני אוהב כדורגל אבל רק בטלוויזיה.

פרק 6
הוזמנו (להקת הרוק שלי)להופיע במושב אחד בנגב,לקחנו את הרומני (זה עם הפליצות)ונסענו למושב.
שהגענו ושאלנו איפה אנחנו מופיעים את אחד המושבניקים ,ענה לנו האיש:תסעו מפה, תסתובבו קצת פה, מהנה תסעו עוד, זה שם....,עשינו אה וחיפשנו עוד חצי שעה איפה זה.
הגענו למקום היתה שם במה מאולתרת (כמה ארגזי בירה כפולים ועליהם משטח עץ לא עבה במיוחד),מאחורינו היתה רפת עם פרות רזות .
הרכבנו את הציוד (הבמה זזה מהצעדים שלנו וכמעט קיבלנו מחלת ים)ועשינו עשן על המים של סגול כהה לחימום (4 פרות חומות עלו ב 6 קג מהווליום).
כל המושב הגיע להופעה והאחראי אמר שיש להם זמרת נהדרת ששרה ארתה פרנקלין נהדר ושנעלה אותה ,אמרתי טוב.
התחלנו את ההופעה בכסח עם ווליום לא להאמין את גרנד פאנק ,שבת שחורה ועוד...
אחרי חצי שעה האחראי סימן לי שאזמין את הזמרת, לא ידעתי איך קוראים לה אז הזמנתי את ארתה פרנקלין, פתאם היה צל גדול ביותר על כל המושב והאדמה רעדה מהצעדים של ארתה, הגיעה אשה עבה עד מאד מאד (בערך כמו קיר המרשלים מהפרק ההוא), היא עלתה בכבדות על הבמה וחצי הישבן שלה הגיע רק אחרי רבע שעה אחריה, הצטופפנו ושאלנו אותה מה היא רוצה,ענתה לנו:כבוד(של ארתה פרנקלין), המתופף ספר עד 4 ואני התחלתי את הסולו ,והאשה המפוארת התחילה לשיר (לא רע אבל עם סלנג של מושב)והתחילה לרקוד.......
מה שאני זוכר במעורפל זה במה שבורה לחלוטין ,ערמה ענקית של ציוד במקום אחד, מתופף שנעלם בתוך התוף בס,גיטרה בס בתוך הרפת (בלי הבסיסט)ואשה עבה ביותר מעל כולם.
צחוקים גדולים ביותר נשמעו מכל עבר(אפילו הפרות צחקו וחירבנו על הגיטרה בס),
קמנו אחרי שעה במרפאה של המושב,אכלנו דגים חריפים וזהו.
דווקא היה נחמד.

פרק 7
                                                                                                               
היה לי עוד הרכב של נגנים מבוגרים לאירועים מיוחדים (מסיבות וחתונות). 
הייתי צריך ללמד אותם מה לעשות (למשל אם לימדתי את המתופף לעשות מעבר מסוים ,הוא עשה אותו אבל מתי שבא לו בשיר וללא שום קשר).
לקלידן חסרו שתי אצבעות אחת בכל יד והוא קיבל ממני את מרב תשומת הלב,
בגלל האצבעות הוא ביקש מאד אם אני יכול ללמד אותו שירים בלי הקלידים השחורים של האורגן,
הסברתי לו שאי אפשר ואם הוא מעדיף אני יכול לצבוע לו את הקלידים השחורים בלבן,
הוא גירד את ראשו במבט נוגה משהו ולא הסכים (זה היה אורגן חדש).
הם ניגנו ממש נורא אבל בגללם קניתי את הסוסיתא שלי (תמונה).
עשינו חזרות במחסן הכביסה של הקלידן (אני ישבתי על מכונת הכביסה) ואשתו דאגה
לבשל לנו אוכל טעים עד מאד (רוב החזרות אכלנו).
הקלידן (שהיה אחראי על השגת ההופעות וידע לנגן פסאדובלה וטנגו ממש טוב)סידר לנו הופעה בחתונה.
איך שנכנסנו לאולם הבנו שמשפחות החתן והכלה לא בדיוק מסתדרים .
הרכבנו את הציוד ,התלבשנו יפה והתחלנו לנגן שיר של הקופים שנשמע כמו בבונים סגולים עם חובות בבנק עד הגג (כל נגן ניגן שיר אחר, המתופף עשה מעברים לכל עבר כיד המלך, והקלידן לא נגע בשום קליד שחור כמו שהוא הבטיח לי בחזרות).
אחרי שהשיר נגמר הבנתי איזה שיר ניגנו (הקלידן לחש לי באוזן איך ניגנתי את הקופים,אה?).
הגיע זמן החופה ,קיבלנו את החתן והכלה עם פסאדובלה והם צעדו לעבר החופה.
בדרך לחופה כנראה שקרה משהו כי החתן פרץ בריצה מטורפת לפתח האולם ואחריו מלא שמלות מכל הסוגים, גרביים ומכנסים ועוד כמה אנשים.
נשארנו רק עם משפחת הכלה, שאחרי רבע שעה הבינה מה קרה וגם הם רצו ורדפו אחרי משפחת החתן.
נשארנו לבד באולם (עם המלצרים ובעל האולם),עם ערימות בורקסים ודגים ,אה???.
בעל האולם ביקש שננגן עוד קצת אבל עם הרבה רעש ,אני חושב שניגנו שיר של להקת השווים,
לא בטוח כי הלהקה ניגנה שוב את להקת הקופים ואני חושב שניגנתי את השווים.
בקיצור אף אחד לא חזר לאולם ,עד היום לא קיבלתי כסף על ההופעה המפוארת הזאת. 


   


פרק 8.
                                                                                          
בצבא שירתתי בחיל קשר בדרום( לא רציתי להקה צבאית כי לא היו שם שירים של לד זפלין),
והיתה לי תורנות שבועית של סיבוב דואר(נהג צמוד אליי והסיבוב כלל את כל הנגב),
כל פעם אותו מסלול ואותה שטות.
יום אחד נמאס לי ואמרתי לנהג לעשות את הסיבוב מהסוף להתחלה ,הנהג חייך ולא אמר מילה...
המשפט שלך בעשר בדיוק צעק הרס"ר .
לבשתי בגדי א' ,עמדתי דום ותיכף ומיד נוח,והמפקד אמר לי :בגלל שעשית סיבוב דואר הפוך אני שולח אותך להר &&&&.
לקחתי תרמיל וציוד, את הפנדר והמרשל שמתי בסוסיתא (מהפרק הקודם)ונסעתי להר.
אחרי שעה הגעתי לאמצע המדבר היה שם שלט עם חץ"הר &&&&",
הוצאתי קרטון מהסוסיתא ציירתי חץ וכתבתי "ההר של יעקב"ושמתי ליד השלט.
אז ככה ההר של יעקב זה תחנת ממסר עם ציוד וחדר אוכל ,כמות החיילים במקום רק יעקב,
אתם מבינים מה זה? הר שלם בשביל יעקב המרשל והגיטרה ,אה ושכחתי עוד משהו
היה שם גם חמור שחור משחור,
שלום אמרתי לחמור קוראים לי יעקב,איך לך? הוא מילמל משהו אני חושב שהוא אמר נימרוד,אמרתי אני תיכף חוזר.
פעם בשבוע היתה מגיעה משאית עם אספקה לגדוד שלם ותמיד הנהג שאל:איפה כולם?ואני תמיד עניתי :במקלחת,
ואז פרקתי מהמשאית 50 קרטוני ביצים ,את כל הקטיף האחרון של מושב נבטים,מאפייה שלמה וקופסאות כיד המלך.
כל האוכל רק לי ולנימרוד.
כל בוקר בדקתי שכל הציוד הצבאי עובד,אחרי זה בדקתי את כל הציוד האזרחי (פנדר ומרשל)ואת נימרוד.
כל בוקר עשיתי שקשוקה עם עשר ביצים ,במחבת בגודל של צלחת לווין לי ולנימרוד (נימרוד איחר תמיד).
אחרי הארוחה שטפתי את כל הכלים (נימרוד לא עזר,אמר לי שהוא אלרגי למשחות כלים),
וחזרתי לחדר ליום נגינה ארוך עד הצהרים.
בצהרים נימרוד הגיע מהעבודה ואכלנו צהרים,אחרי זה ניגנתי לו לד זפלין "המון אהבה" והלכנו לנוח.
בערב אותו סיפור וגם סיפרנו בדיחות אחד לשני (היה לו הומור של חמור).
זהו יום רגיל בהר של יעקב.




פרק 9

קבלתי פקודה מהמפקד שלי לתחזק ציוד קשר באי אחד בסיני,                                              
כמו שאתם מבינים זה היה ב-73 בערך.      
כדי להגיע לאי עלינו על סירה רעה עד מאד ואחרי חצי שעה הגענו.
זה היה אי קטן וחמוד שחיל הים שלט בו ביד רמה.
קיבלתי חדר קטן עם רצפת עץ ,מיטה,מקרר ומזגן.
חיברתי את המרשל והתחלתי לכסח עם הפנדר סולויים,
כל חיל הים (ואפילו טייס אחד)באו לחדר והשתוללו איתי.
בקיצור הבנתי שקיבלתי חופשה חלומית,ואני הולך לעשות חיים.
לבשתי בגד ים,לקחתי סנדוויץ (עם חביתה ופטרוזיליה)שתייה וירדתי לים.
התיישבתי על החוף ועצמתי את עיניי......
אם יש יצור בעולם שאני שונא במיוחד ופוחד ממנו פחד מוות זה סרטן,
אני לא מבין למי יש אינטרס להמציא דבר כזה שטותי,
מה זה מפתח צנורות במקום ידיים? מה זה אינסטלטור? חיה דבילית עד מאד,
אני לא ראיתי בחיים שום חיה שהולכת הצידה במקום ללכת ישר,
מה זה כל העיניים האלה בצד? ואני לא מבין למה שיריון כזה,מה זה טנק?
אה?
ברחתי משם כל עוד נפשי בי ישר לחדר וזינקתי למיטה,כל גופי היה חידודים חידודים,
קיללתי עוד רבע שעה בערך את היצור הדפוק הזה ונירדמתי.
התעוררתי מרעש נוראי של תיפוף לא בקצב וקולות מוזרים,
אמא'להההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ההההה,
3624 סרטנים עשו מסיבה רעשנית על רצפת החדר (34 על המרשל)עם בירות,סטרפטיז,מוזיקה של המרמלדה וריקוד מיוחד לצדדים
(הטיפשים האלה לא יודעים מה זה קדימה),
כל החידודים שהיו לי לפני נעלמו, ובמקומם צמחו לי מחדש 11 שערות (מהפרק ההוא)
ועוד כל מיני בלוטות מוזרות עד מאד,
כנראה שהם קלטו אותי בחוף והחליטו להעביר את האישיות הנפלאה שלהם אליי לחדר.
הייתי נציב מלח (כמו ההוא מהתנ"ך).
קיבלתי אומץ ,הדלקתי את המרשל עם הכרית על ווליום 10 (הלוואי והיה לי עוד כמה מספרים),לקחתי את הגיטרה וניגנתי אקורדים לא קשורים לשום שיר (מהפחד),
כל הדבילים התחילו לברוח,האזעקה בבסיס התחילה לפעול (חשבו שיש התקפה אווירית) וכמעט גם אני ברחתי מהווליום ומהטעויות בנגינה שלי.
אוווווווווווו איזה פחד.
לכל אלה שקוראים את הסיפור כרגע אני רוצה להגיד משהו,
תאכלו את החיה המטופשת הזו כמה שאתם רוצים (אני אסדר לכם הנחה מיוחדת לכל 50 יצורים),
אבל אל תבואו בטענות אם פתאם תתחילו ללכת הצידה,תעשו הסבה מיקצועית לשרברבות ויהיו לכם עיניים אדומות ועור מפח.
פיייייייייייייי איזה יצורים מטופשים עד מאדדדדדדדדדדדד.



פרק 10 

                      
ניגנתי בתקופה ההיא עם עוד הרכב מקצועי בחתונות,
כמעט כל חתונה היה מגיע אמן מזרחי מפורסם ,עולה איתנו לבמה
מבצע כמה שירים ורץ מיד להופעה באולם אחר, לא קיבלנו על השרות הזה כסף
הכל בקטע חברי ועזרה לאותו אמן.
אני לא רוצה להזכיר שמות אבל ניגנו עם כל הגדולים מאותה תקופה,
ואפילו עזרתי לאחד הגדולים לעלות על הבמה(הוא לא ידע איפה הוא נמצא)
והסברתי לו מה הוא צריך לעשות עם המיקרופון (היה לו שביל לבן דק ליד האף( אולי בגלל אלרגיה למשהו...)).
יום אחד הופענו בחתונה גדולה ביותר עם אנשים חשובים עד מאד ואוכל מממממ לא חשוב,
בעל השמחה אמר שבשעה 9.30 בדיוק (לפני הלבבות והדג על האש)יגיע $$$$ הגדול מכולם וביקש שנלווה אותו כי יש לו עוד 14 הופעות באותו הערב.
אז האמנים המזרחים היו כל כך עסוקים (הם היו שרים את הבית באולם אחד ואת הפיזמון באולם אחר, ואפילו בעיר אחרת, אווווו) שבעצם כל האירועים התנהלו לפי הזמנים שלהם.
טוב, התחלנו את ההופעה והיה ממש נחמד,עשינו הפסקה ב 9.30 ואכלנו דג על האש וכל מיני סלטים,
הזמר לא נראה באופק ובעל השמחה היה בקריזה.
חזרנו לנגן עד 11 ...
פתאם נכנס הטיפוס הזה לאולם ניפנף בידיים לכל עבר קילל וצרח שאין לו זמן,רץ לכיוון הבמה ושאג: תעלו מיד לבמה אין לי זמן.....
נזכרתי במשפט שהיה לי על סיבוב הדואר (מהפרק ההוא)והחלטתי לעשות לבחור משפט דומה,או סידרת חינוך.
כל הלהקה עלתה בהיסטריה לבמה וגם האמן המפואר הזה (בעל השמחה עמד קרוב אליי)ורק יעקב יושב ולא עולה,
נו כבר תעלה צעק הטיפוס ,עשיתי פנים של עגל בן חודשיים ואמרתי: אני לא מכיר את השירים שלך,ואפילו לא שמעתי את השם שלך אף פעם.....
(הלהקה ובעל השמחה קלטו אותי ולא התערבו ) ,
ואז ההוא:אני הזמר הכי טוב בארץ,איך אתה לא מכיר?אה?חחח..(תבינו כל האולם שומע ורואה הכל),
עניתי לו:אני מכיר %%% ו- *** ו -@@@ (כולם זמרים מזרחים)עליך לא שמעתי?
אחרי רבע שעה כנראה הטיפוס הבין מה הוא עשה ,ירד אליי לשולחן חיבק אותי וביקש סליחה על ההתפרצות ,
תיכף ומיד חזר לי הזיכרון ונעלם פרצוף העגל ,הסתכלתי עליו מקרוב ואמרתי :אה זה אתה ,פייייי למה לא אמרת ? בטח שאני מכיר אותך ואת השירים שלך...
היתה אחלה הופעה .
מאז הוא חבר שלי.
 


פרק 11 

   
 
החלטתנו לצאת לטיול לצפון אשתי אני, שלושת ילדיי ומיקי (הכלב שלנו).
היתה לי שברורלט נובה 69 ארוכה עד מאד (אם רציתי להגיע מקצה המכונית לקצה השני שלה ,הייתי צריך לקחת יום חופש ומימייה).
העמסנו למכונית מקרר,ארון בגדים, קסטות ישנות,באר מים ואת המשפחה(ואפילו נשאר מקום לכל קבוצת הפועל באר שבע).
הילדים רצו הסבר על הנוף ,כי לא שווה סתם לשבת ולאכול במבות וקציצות שאשתי חילקה להם כיד המלך (תבינו הם אכלו ארוחת בוקר לפני רבע שעה אבל אשתי אמרה הילדים רעבים).
חבשתי כובע של מדריכי טיולים והתחלתי להסביר להם.
אתם רואים את הבית הישן על הגבעה? וכל המשפחה ענתה בכל גדול כן,
יופי עניתי,מכאן יצא לפני 30 שנה סטיבי וונדר לחפש את אמא שלו (הילדים מאד אהבו את סטיבי),אווווו צעקו הילדים (אשתי נרדמה בנתיים), נו ומה קרה?שאלו הילדים עם פה מלא במבה, הוא לא ראה כל כך טוב ,אז הוא איבד את הדרך ועצר לנוח ליד הסחנה,ושם הוא שאל איש אחד עם שפם ראית את אמא שלי? האיש עם השפם הסתובב ואמר לא! ,ואז הבנתי שנתקעתי עם הסיפור וגם איבדתי את הדרך (הילדים צעקו בוזזזז ואמרו שאני מדבר שטויות וסטיבי בכלל בהופעה לא בסחנה).
ואז ראיתי שלט כאן יש רפטינג...
כל משפחתי ירדה מהמכונית ואשתי אמרה צריך לאכול,הילדים מתים מרעב,
אכלנו עוד 11 קציצות ,מלפפון חמוץ ושתינו קולה.
ירדנו למטה והמדריך הסביר לנו קצת על הרפטינג ואיך צריך לשוט בזרם.
לבשנו תיכף ומיד אפודות (כמו של החבלנים) וקסדות,הבנים ומיקי היו על סירה ,אשתי הילדה ויעקב בסירה השנייה.
הנהר זרם בקצב מהיר מאד פניתי למדריך ושאלתי אתה יכול קצת לסגור את הברז שהזרם יהיה חלש יותר? המדריך ענה לי לא! ונעלם בין השיחים.
ירדנו לסירות ,הבנים יצאו ראשונים ואנחנו היינו המאסף.
הבנים הסתדרו נהדר עם הסירה והמשוטים ,אני הייתי אחראי על הסירה ועל המשוט.
כמו שאתם זוכרים אני גיטריסט משנות השישים ולא רב חובל של כל מיני סירות.
לקחתי אחריות והתחלנו לטוס עם הזרם הנוראי הזה במהירות של מטוס דו מנועי.
מתוך דאגה של אבא צעקתי לבנות תזהרו ,יש המון ענפים פים פים פים פי פ **
הדבר היחידי שאני זוכר זה שהייתי בתוך הנהר, אשתי והבת שלי מתגלגלות מצחוק,
אני תלוי על איזה שיח והתחת שלי רועד מקור בתוך המים.
פייייי איזה שטות מוחלטת הרפטינג הזה.
הגיעו תיכף ומיד כמה מדריכים עם סירה ואספו את מה שנשאר מיעקב.
הגענו בשלום לסוף השטות הזאת ואשתי חילקה לכולם עוד 23 קציצות עגבניות ופלפל ירוק.
אחלה טיול שבעולם.


פרק 12
כמה תמונות שמצאתי
                                                
 

 פרק 13

 
 
הפרק הזה מוקדש לדבר הכי חשוב בשנות השבעים ,אפילו יותר חשוב מראש הממשלה או כל ראש חשוב עד מאד,בעצם מדובר על הראש,או יותר נכון מה שיש על הראש, אבועגלה.
למי שלא יודע מה זה,הסבר קטן:חופפים שיער (גם בנים וגם בנות עם שיער ארוך),
שמים רולים מכל צבעים (הבנות השתמשו בורוד)ויוצאים לגינה עד שצד ימין מתייבש,
חוזרים הביתה מחליפים צד ויוצאים חזרה לגינה,40% מהילדות ביזבזתי על השטות הזאת.
היתה עוד שיטה ,חופפים ,שמים רשת דייגים על הראש (בלי דגים),הולכים לישון ,ואז מחליפים צד.
בקיצור מה שיצא מהתהליך הזה זה שיער ישר כמו סרגל,דק ביותר וצוואר תפוס (אנשים לא הזיזו ראש כדי לא לקלקל את התסרוקת).
היה לי שיער ארוך (כמו לרוברט פלאנט) והייתי חייב לקום מוקדם כדי לעבור את הטקס המפואר הזה,כי בלילה היתה לי הופעה חשובה.
אחרי חמש שעות של התעללות משפחתית ביעקב,כולל סאדו על הראש,מתיחת האוזניים ומשיכות שיער שזה לא להאמין,
יצא שיער דק כמו נייר וצמוד ביותר לראש ,כדי לבדוק שהאבועגלה הצליחה צריך להזיז
את הראש בתנועות חינניות ומהירות (כמו ג'ין פונדה)ואם הכל חוזר למקום אפשר לברך על המוגמר.
לבשתי מכנסי צ'רלסטון ,חולצה פירחונית צמודה ביותר ומגפיים מעור של פושטקים,
הייתי כל כך רזה,ארוך ודק עד מאד, שהייתי חייב להתקרב לראי כדי לראות אם אני נמצא שם,אווווו , פיייייייי חתיכת רזה.
יצאתי להופעה והלכתי ברחוב כמו דיקט כדי לא לקלקל כלום מהאיש הרזה הזה.
הגעתי למועדון והתכוננתי להופעה,כל הנגנים הגיעו אבל אחרי רבע שעה הם גילו שהגעתי (עמדתי אחרי סטנד של מיקרופון(היינו באותו עובי).
אז היה לי מגבר עשוי מפח (אני לא יודע מי המציא את השטות הזאת),חיברתי אליו את הגיטרה וניגנתי את מחול החרבות,
המתופף שכח שיש לו בירה ביד (הוא חשב שזה מקל),עשה מעבר על התופים והבירה
קפצה בשמחה על המגבר שלי,
רררררררררררררררררררררררררררררר ררררר פרר ררר פרררררר
קיבלתי מכת חשמל בכל הגוף כולל המגפיים של הפושטקים של יעקב,
הפרחים בחולצה נעלמו מיד, המכנסיים ניפרמו והכי גרוע האבועגלה נחרבה לחלוטין,
כל השערות נעמדו (גם של הגבות) וסירבו בתוקף לחזור למצבן הקודם.
מישהו בלהקה גילה פתאם שאני נראה קצת משונה והוא ניתק את הזרם המפואר .
אחרי שעה של התאוששות חזרתי לבמה לנגן את מחול החרבות(יצא לי מחול בלי חרבות),והאבועגלה השבורה והמחורבת לחלוטין (השיער נראה כמו קיפוד שגילה שגנבו לו ת'מכונית)עמדה יפה,ואת הפרחים בחולצה לא מוצאים עד היום.
עכשו מה אתם שומעת מה יעקב דברת,אתם מבינה כמה חשובה אבועגלה מתי יש זה תקופה. 


פרק 14

היה לי חבר בצבא שמאד אהב גיטרה אבל היה לו חוש קצב כמו לארנב אינדונזי שהגיע לבית מרקחת וביקש בננה
והרוקח אמר לו: זה בית מרקחת,כאן אין בננות... והארנב אמר לו :אבל היה לך... ,לא משנה הבנתם.
החבר ישב לי על הראש וביקש שאני אלמד אותו את בית השמש העולה של החיות (כל גיטריסט ניגן את זה),
אחרי שישה חודשים הוא ניגן את זה(זה נשמע כמו משאבה בתחנת דלק ברמלה),והחליט שהוא מוכן להופעות.
במושב שלו בדרום היתה מסיבה ענקית בגלל שמלפפון אחד מהקטיף האחרון היה עם ראש מרובע,
בכלל כל יומיים היתה מסיבה במושב ,אפילו אם האוטובוס הגיע בזמן לתחנה, זו סיבה מספיק טובה למסיבה. 
מזכיר המושב ביקש ממני להופיע עם הלהקה שלי במושב לכבוד המלפפון,אמרתי טוב ותיכף ומיד קיבלתי ארגז עגבניות,
ארגז מלפפונים ותרנגולת עם בעיות בראש (היא ברחה לי חצי דקה אחרי שקיבלתי אותה).
הרכבנו ציוד והתכוננו להופעה,במקום היו איזה 89 מנגלים ,7 פרות שעמדו עם צוואה ביד, ומלא סלטים.
לחבר שלי היתה בקשה ,הוא רצה לנגן את הוקוס פוקס של להקת פוקוס (קטע אינסטרומנטלי של גיטריסטים),
שבעצם אני אנגן אותו מאחורי המרשל שלי בישיבה מזרחית,והוא יעמוד במרכז הבמה ויעשה כאילו....
מאד היה חשוב לו שבמושב יבינו שהוא גיטריסט ענק שעזב קריירה מוזיקלית למען עתיד המושב.
ההופעה התחילה (גם המנגלים),ואחרי השיר השישי הזמנתי אותו לבמה ,הוא עלה עם ההופנר הכחולה שלו ,
עם פוזה של גיטריסט ועם כבל.
חיברתי לו את הכבל לסטאנד של הצלחת (קשרתי)שיראה אמיתי, והתיישבתי מאחורי המרשל שלי עם הגיטרה.
התחלנו את הקטע,שאני מנגן את הסולו מאחורי המרשל והחבר קופץ על הבמה כמו התרנגול שברח לי,ומנגן כאילו
את הסולו בהתלהבות גדולה .
כל המושב עמד וצעק : &&&,&&&,&&&, הוא היה מאושר מאד,עד שהוא גילה בזוית העין שמחלקים את הבשר ,
באמצע הסולו הוא רץ עם הגיטרה והסטאנד של הצלחת (כולל הצלחת)לכיוון המנגל,ואני כמו אדיוט ממשיך את הסולו,
רק שהוא גמר לאכול 4 שיפודים של פילה,חצי קילו כבד וסלט ירקות עם חריף,הוא הבין שהסולו לא ניגמר עדיין........
אווווווווו איזה בושות.
היום אותו חבר בקנדה,איש עסקים מצליח ושונא את להקת פוקוס.


פרק 15

משפחתי היקרה החליטה לחגוג לי יום הולדת .
קמנו בבוקר ונסענו לצפון וכל הדרך שרנו שירי בוקרים סובייטים ,כמה שירי רוק כבד וקצת פסאדובלה.
כשהגענו לצפון נפגשנו עם כל המשפחה מהצפון (מחותני גם חגג יום הולדת),בקיצור היו מלא משפחה.
כמובן שאי אפשר לחגוג יום הולדת אם לא עושים על האש,אז עשינו על האש המון בשר (כמעט כל החיות של תיבת נוח היו על המנגל),
פייייייייייי כמה אכלנו.
אחרי זה שרנו שירים ,סיפרנו סיפורים,פיצחנו גרעינים,שאלנו מה נשמע? איך החיים? הממשלה חרא, שמעתם מה קרה ליואב? ועוד כמה נושאים.
אחרי שהסלטים ,הבשר ,הפיצוחים והסיפורים תפסו את מקומם בכל פינה בגופנו,נסענו לקיבוץ געש.
שם חיכתה לנו הפנינה של יום ההולדת,טיסה עם טרקטורון מחובר למצנח....
אין לי מושג מי המציא את מכסחת הדשא הזאת אי חברת לו מצנח מה הוא יכול עושה בשמים רונדלים בלי סוף.
מחותני הלך למכסחת דשא אחת ואני הלכתי לשנייה.
את פניי קיבל טייס קרב שלא כל כך הלך לו עם פנטומים והוא עשה הסבה למכסחת מעופפת ללא חימוש.
הבחור הדריך אותי מה אסור לעשות,איך צריך להתנהג בשמים,מה עושים אם ציפור נוחתת לי על הראש ומטילה 6 ביצים (אחת קשה),אסור בהחלט לקפוץ מהמכסחת בזמן ההמראה ולהשאיר צוואה למשפחה.
אמרתי טוב ושאלתי :איפה הדיוטי פרי? הטייס ענה לי :אין כאן דיוטי פרי,יש רק חדר אוכל של הקיבוץ אבל הוא סגור, עושים שיפוצים בחדר של המנות האחרונות.
קיבלתי קסדה עם מיקרופון וישבתי בשורה 6 בצד על המכסחת המפוארת .
הטייס הדליק את הדבר הזה והתכונן להמראה,ביקש רשות המראה מחיים הרפתן שחלב אותו רגע פרה עיקשת במיוחד,
והמראנו לשמים ברעש מחריש אוזניים לכיוון לא ידוע .
אווווווווו איזה טיסה איומה ,המכסחת קפצה לכל עבר,נכנסה לכיסי אויר,לכיס אחד של נשר שעבר במיקרה,
וכולה דקה באויר.
הטייס שאל אותי :נו,איך הטיסה? אה? עניתי :לא רע,מתי נוחתים? ואספתי חלקי מעיים שהתפזרו לי לכל עבר.
הטייס החליט להנעים את זמני ושר לי שירים עתיקים על מטוסים ,ושירי גבורה,שמעתי רק חלקים מהשיר כמו בפלאפונים.
זהו,הוא החליט לנחות על הדשא וביקש רשות מהרפתן לנחות ,אבל ההוא יצא לאכול משהו,אז הוא נחת בלי אישור.
ירדתי בכבדות מהג'מבו הזה,והלכתי לכיוון האנשים שעמדו על המנחת (רבע שעה לקח לי להבין שזו המשפחה שלי).
איך היה? שאלו אותי משפחתי בקול אחד ומדויק עד מאד, נהדר עניתי ומיד החזרתי לנוח את כל החיות מהצהרים,זוג זוג.
חזרנו דרומה מרוצים אך עייפים.


 פרק  16

לחבר להקה שלי מהתקופה ההיא היתה מכונית רנו 4 ,מכונית דיי מוזרה אבל חמודה.
היתה לנו הופעה בדימונה מוצלחת במיוחד,בסיומה הכינו לנו אוכל מעולה כיד המלך ואפילו המלכה (אשתו של המלך)
הרימה גבות לשנייה שהמלך לא שם לב,לא חשוב,האירוע נמשך עד שעות הלילה המאוחרות.
אספתי את הציוד והעמסתי לשברולט הישנה שלי,חברי העמיס את התופים שלו לרנו 4 .
היינו שפוכים מעייפות.
התחלנו לנסוע לכיוון באר שבע ,אני ראשון וחברי הטוב אחרי.
כל כמה דקות הסתכלתי במראה שהכל בסדר עם חברי ,שמעתי לד זפלין ועשיתי תנועות עם השפם לפי הקצב של הלהקה המתוקה הזאת.
ואז זה קרה ,הסתכלתי במראה וראיתי את חברי ממריא עם הרנו לשמים,חשבתי שאני עייף מידיי ולא רואה טוב ,אז שיפשפתי את עיניי
ואז היה בווווווווום......... נוראי, פתאם ראיתי את המכונית לשנייה ,ואז היה חושך.
עצרתי מהר ויצאתי החוצה,אווווווווווווווווווווווו ,ראיתי את חברי יושב ברנו ,בעצם לא היתה רנו,היה רק הגה,כסאות,חבר שלי ומנוע,
כל חלקי הרנו הנותרים היו מפוזרים על הכביש.
לא הבנתי מה קרה ושאלתי את חברי אם הכל בסדר? טומבללייקה ...ענה לי חברי ,נתתי לו לגמור את הפיזמון,
והלכתי 200 מטר אחרי הרנו לראות מה גרם להמראה , גמל מת על הכביש , זה מה היה.
פשוט מאד חבר שלי עלה עם הרנו על הגמל ,הגיע לפריז ,קנה קצת מתנות וחזר תוך שנייה לכביש דימונה.
אספנו את התופים העמסנו לשברולט ,לקחנו רק את הרדיו של הרנו ונסענו.
אוווווווווו איזה לילה,צחקנו כל הדרך חזרה .
אם פעם תסעו לדימונה ותראו חלקי מכונית לבנה,זו הרנו.

 



 פרק 17

היה לנו בשכונה בשנות השישים העליזות קולנוע בלי גג ,קראו לו קולנוע אמפי.
רוב הסרטים הוקרנו בקיץ אבל בחורף גם היו סרטים, אם ירד גשם כולם רצו למסריט שמאד כעס שלא הביאו מטריות.
הקולנוע היה מרוצף באבנים מוזרות ובין החריצים צמחה צמחיה פראית לחלוטין לגובה לא להאמין,
היו שם ספסלים ארוכים מאד (היה רק כסא אחד לרחמים שהיה במזנון ומכר גזוז אדום בטעם תות וגרעינים שחורים),אם מישהו התנדנד בספסל בצד ימין של הקולנוע
הצופה בצד שמאל בקצה השני של אותה שורה היה נופל וכל הגרעינים היו מתפזרים לתוך היער שגדל שם.
הלכתי עם אחותי לראות את טרזן מכסח לכל מיני פושטקים ת'צורה ,וכל הקהל היה צורח בטירוף לטרזן שיברח תיכף ומיד
כי יש אריה ענקי עם חצ'קונים שרוצה לטרוף את הבלורית של טרזן (שלקח לו מלא זמן לעשות אבועגלה, מלא זמן),
טרזן היה מביט בשלווה אלינו, קורץ,ואז היה מציץ למתילדה שישבה בשורה אחרונה מתחת לשמלה, ורק אחרי זה הוא זינק על האריה ופירק לו ת'שינים התותבות.
ותמיד אחרי כל קרב של טרזן רחמים היה צועק : תפסיקו לצעוק אני לא יכול להרדם,אני מסתובב מפה ומהנה (מפה ומהנה זה מהנה ומפה).
ואז טרזן הלך לנוח עם צ'יטה ופתאוווווווווום..... 
יופייייי  יופיייייייי יופיייייייייייייייייייייייי
כל הקהל טס בריצה באמצע הסרט ליציאה ,אפילו טרזן וצ'יטה ניסו גם לבוא אבל המסך עצר אותם ,אז הם חיכו עד שנחזור.
אני אספר לכם מה זה יופייייייייייי, זה איש שאין לו שם עם אופנים ועגלה קטנה שעליה יש סיר ענקי מלא שמן,מתחת פירמוס דולק,והאיש היה מטגן לביבות עגולות עם סוכר.
היה תמיד תור ענקי אצל יופייייייייי ,אבל הריחות והטעם מממממממממממממממ.
ואז היינו חוזרים לסרט, טרזן לא הסכים להמשיך לקפוץ בין העצים ולצעוק כמו רוברט פלאנט (הזמר של לד זפלין) עד שניתן לו ביס מהיופייייייייי.
בסוף הסרט הלכנו למניוקה מהר,מניוקה היתה זקנה עם עגלה בלי גלגל אחד והיא מכרה ממתקים,ריגליס שחור,קוקוריקו עם צבעים,סוכריות מחליפות צבעים,
מקל סבא ומסטיק לא ידוע.
כשחזרנו הביתה ,תמיד ניסיתי לקפוץ כמו טרזן מהארון למיטה אבל תמיד פגשתי את הרצפה לשיחה ארוכה,אז החלטתי להיות גיטריסט.
זהו,אחלה תקופה.
(מאד רציתי תמונה של הקולנוע אבל לא מצאתי,אז תדמיינו).

 


 פרק 18



  

 

הפרק הזה מוקדש למיקי ,אחרי שכתבתי עליו שיר (בשירים שלי) אני רוצה לספר לכם עליו.

חמי היקר הביא לילדים כדור צמר לבן והילדים רצו הביתה וצעקו בקולי קולות : אבא בבקשה אנחנו רוצים ת'כלב,אנחנו מבטיחים להיות עורכי דין או רופאים שנהיה גדולים.
היה לנו ניסיון מר עם כלבים שברחו לנו,אחד שהיה חולה באפילפסיה ,אחד שלא נבח,ואחד שהיה בטוח שהוא חתול. 
אחרי כמה הבטחות של הילדים ושיחות משפחתיות הוחלט,יש לנו דייר חדש בבית ללא שום חובות רק זכויות.
החלטנו שנקרא לו מיכאל ,אבל קיצרנו למיקי כי הוא לא ענה לנו שצעקנו מיכאל ,רק השכן ענה לנו (קראו לו שמעון ).
תוך 7 דקות כל הבית היה מוצף בגבעות של גושים חומים ,נהרות זורמים ,ציפורים ,נעלים מפורקות וגרביים קרועות,
לבשנו בגדי ים ורצנו אחרי הכדור הזה שחירב ת'בית לחתיכות.
כמובן שהוא אכל אך ורק אוכל מבושל בטמפרטורת החדר,ובלילה היינו מתחננים אליו שיבוא לישון איתנו ,אבל רק הוא קבע מי המאושר.
המאכל האהוב עליו היה עצמות של עוף בתנור,אז כמובן שכל המשפחה אכלה תרנגולות ללא סוף ,עד שקיבלנו מכתב זועם ממועצת הלול להפסיק עם זה.
הבחור גדל והפך לג'יגולו ,אתם יודעים איך?
יום אחד ראיתי שהוא לוקח כמה עצמות בפה ויוצא החוצה ,עקבתי אחריו,אחרי כמה מאות מטרים הוא נכנס לחצר אחת והעביר לכלבה אחת את העצמות.
בתקופת הייחום כל הנקבות הגיעו אלינו הביתה, והבית הפך להיות בית בושת,ובכניסה לחצר 200 כלבים מתוסכלים שלא מבינים מה הסיפור שלו,
היה לו מנהג משונה להשתין על הנקבות ,אני ניסיתי להתנצל שהוא לא התכוון אבל כנראה שזה עבד כי כולן הגיעו אלינו הביתה עם מבט מאוהב בעיניים.
הוא שנא שנגנתי עם דיסטורשיין ,איך שהדלקתי ת'מגבר הוא התחיל ליילל ואיך שנגנתי הייללות התגברו ,הוא נשמע כמו כלב מוכה.
היו כמה מילים שאסור היה להגיד לידו מקלחת,ציפורים,חתול,טיול.
איך שהוא שמע מקלחת הוא נכנס מתחת למיטה ועשה שיניים של רוטויילר ,ואפילו אם רק חשבנו על מקלחת הוא קלט את האווירה.
אף ספר לא הסכים לספר אותו ,עד שמצאתי אחד בתל אביב שאמר שהוא לא פוחד משום כלב,אבל איך שהגענו הוא היה סוגר ת'מספרה אחרינו,
לובש חליפה נגד התקפה אטומית,כפפות נגד חומצה ונגד נשיכות,קסדה ענקית עם משקפיים מפח ,ושלט גדול על הצוואר : אני לא מפחד ממך בכלל.
ציפורים... 
היינו צועקים כשלא בא לו לאכול ותיכף ומיד הוא אכל הכל.
חתול , זה היה קטע איתו, אם ראינו חתול בגינה היינו צועקים חתול ואז הוא היה מדליק מנועים ומפרפר במקום כמו מכונית מירוץ,וטס החוצה לקרב על חייו,
אבל אף חתול בשכונה לא שם עליו,הוא הגיע כמו טרזן לחתול והחתול עשה תנועה של הנה ציפורים ומיקי היה בורח נעלב הביתה.
אסור היה להשתמש במילה טיול בבית,אפילו אם הוא היה רחוק ובטלוויזיה דיברו על טיול למזרח ,הוא נעמד מולנו ועשה פנים של דוגמן שלא מצליח למצוא עבודה.
הוא ישב בכניסה לסטודיו שלי וכל תלמיד שהגיע לשעור היה חייב ללטף אותו ,אם לא הוא היה מנדנד כל השעור.
היתה לו בצקת בריאות ובשנה האחרונה לחייו הוא השתעל ללא סוף,הווטרינרים אמרו שאין מה לעשות.
הוא חי נהדר 17 שנה ,הבית זז לפי הקצב שלו, כלב מלא אהבה .

מיקי ,אני מקווה שאתה מבלה למעלה ,אני מאד מתגעגע ואוהב אותך עד השמים, תעשה חיים .

  פרק 19

אני לא מת על חריף, אני גם לא מבין למה הוא נמצא בכלל בטבע,מספיק היה לשים פתק קטן ליד נענע ולהגיד שהוא היה יכול להיות חריף.
הלכתי לקבב אמונה לקנות לי בגט עם קבב,כשהקבב צעק מהמנגל :שמישהו יוציא אותי כבר מכאן,
שאל אתי המוכר מה לשים לך בבגט? עניתי חומוס ,סלט ואז ברגע של חולשה אמרתי לו תשים גם 2 פילפלים מטוגנים בפנים,
המוכר שאל אם אני בטוח? אמרתי למה לא ועשיתי פנים של רמבו אחרי שהוא כיסח לכמה מלוכסנים ת'צורה ושיחרר את סימה מהשבי ו...
נו לא חשוב.
המוכר ארז לי את כל הסחורה בשקית ואמר לי בהצלחה ותבוא לבקר,אמרתי טוב ונסעתי הביתה.
בבית הוצאתי את הבגט על השולחן,שמתי את הצ'יפס מצד שמאל,חמוצים שמתי מצד ימין ,את הקולה באמצע,וליתר ביטחון הבאתי גם מטף לכיבוי אש,
היו לי כמה חששות אבל אמרתי יאללה הולכים על זה,
נתתי ביס לבגט והתחלתי ללעוס,הכל היה בסדר גמור ולא קרה כלום,
אבל שמעתי במוח שלי מלא סירנות,אמבולנסים,מכבי אש,כמה שוטרים שקיללו שהפרעתי להם בזמן הקפה,ומשאית להובלה שאין לי מושג למה היא באה,
התחיל לצאת לי קיטור מהאוזניים,הכורסאות בסלון הפכו לנציבי מלח,הסנדלים שלי ברחו לי מהרגלים כשהבינו שהם בסכנה,
האמת גם אני נבהלתי מאד ורצתי לכל הכיוונים,פייייייייייי מזה החריף הזה,אלוהים.
שתיתי כמעט את כל מלאי המים של הנגב,כל שיעול יצאה לי להבת אש מהפה,בלי כוונה נשרפה הכתבה בעיתון על אחת שבלעה עגיל,
פרררררררררררררר.
זהו אני לא נוגע יותר בדבר הזה,המצאה מטופשת ביותר,אפילו פיייייייייי הטבעת שלי ביקשה חופשה עד יעבור זעם.
היתרון היחידי מכל הסיפור זה שכרגע אני לא צריך בכלל מצית להדליק סיגריה.

שלום לכולם. 


 


 


+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
   כל הזכויות שמורות ליעקב רביץ 2006
[חזור למעלה]                                                      הוספה למועדפים
                             
לייבסיטי - בניית אתרים